"שם קוד: באנשיי": שם קוד לסרט גרוע

אנטוניו בנדרס מצליח לצבור לעצמו מדי כמה שנים הופעות טובות ומועטות. הוא היה מדבב מצוין של חתול מצויר ב"החתול של שרק: משאלה אחת ודי וגם איחד כוחות עם פנלופה קרוז בסרט הספרדי: "התחרות הרשמית", בהופעה נפלאה וזכורה. מעבר לזה קשה לציין משהו טוב, לו היה שותף בשנים האחרונות. במקרים של ג'יימי קינג וטומי פלנגן, השיא כבר מזמן מאחוריהם והם ממש נאחזים בשיניהם על מנת ייצר תכנים ובכדי לזכות בעוד הזדמנויות לקבל שכר בהוליווד הגדולה, על אף שהם כבר מזמן שחקנים קטנים של סרטים מיניאטורים. בדיוק כמו המקרה הנוכחי, במסגרתו ההופעה שלהם לא מכבדת את בעליה.

ג'יימי קינג מגלמת את באנשיי - מתנקשת שאף אחד לא רוצה להסתבך איתה חוץ מסקוטי מצולק, בשם אנטוני (המגולם על ידי טומי פלנגן), אשר צריך אותה ואת השותף של אביה, לשעבר, בשביל לגרוף פרס כספי, המונח מעל ראשיהם. אחרי משימת התנקשות שלא צולחת באנשיי בורחת ומחפשת את כיילב, השותף של אביה, שנעלם לאחר משימת אבטחה שכשלה והשניים אמורים לאחד כוחות, בכדי להוריד את אנטוני על ברכיו, בפעם האחרונה בהחלט. הביקור של באנשיי אצל כיילב יצית את הידידות מחדש וכמובן יגרור אחריו קרבות יריות חסרי פשרות עם סוכני הכאוס של אנטוני, עד לסוף המר, בסופו רק צד אחד ייצא בחיים ואילו הצד השני לא יגשים את מטרותיו. אתם מוכנים להמר מי עומד לשרוד?


יותר מדי שעות בשמש, תראי מה קרה לשיער | באדיבות סרטי רד קייפ

הפינה החודשית של כוכב העבר, אשר נכנס לנעליים בינוניות ומטה רק בשביל להרוויח עוד כמה גרושים, שמורה הפעם למר בנדרס. הוא אפילו מתהדר במה שנראה כמו פאה ג'ינג'ית וצובע את זקנו בג'ינג', רק בכדי להיות מתנקש, שחי בצללים. לא מההופעות שמוסיפות כבוד לשחקן הספרדי המעוטר ולא סרט שיוכל להירשם בפילמוגרפיה הענפה, בתור אחד שקידם אותו לאנשהו, מעבר לעוד צ'ק לא גדול, בדרך לסגור חשבונות עם השיפוצניק, שבא לסדר את הליקויים בביתו. בכל חודש או חודשיים המפיצים המקומיים חושבים שזה רעיון טוב להכניס סרטים שנכשלו בענק, בכל פרמטר אפשרי, לצפייה בבתי הקולנוע בארץ והפעם הסרט בכיכובו של בנדרס נבחר, בכדי להעניק לאנשים שעה וחצי להעביר את הזמן באולם הקולנוע, עם המון פיהוקים ובעיקר צפייה בתכנים קצרים ומעניינים יותר בסלולרי שלהם.

קשה לומר שיש כאן תסריט שנכתב על ידי בן אנוש, כי בימים שבמסגרתם צ'אט ה-GPT מפחיד את העולם ביעילותו, ייתכן שהוא גם אחראי על התסריט, כאשר ההשערה היא כי מת'יו רוג'רס - התסריטאי של הסרט פשוט ביקש מהצ'אט לכתוב לו תסריט גנרי לסרט פעולה בסיסי ומטה כי הוא לא עמד בדדליין, כאשר היה אמור לכתוב את הסרט בעצמו. גם הפעם, כמו בעוד פעמים רבות, ניכר כי אפילו הצ'אט לא התאמץ, יתר על המידה, בכדי לספק לתסריטאי העצל את מבוקשו והעניק את המינימום, בכדי לאפשר לבמאי - ג'ון קיז את האפשרות לביים את אסופת השחקנים המקרית, העייפה והלא מחוברת הזו, לכדי סרט מאכזב באורך מלא.


האקדח ביד שמאל מעט יותר גבוה מההוא ביד ימין | באדיבות סרטי רד קייפ

ז'אנר האקשן לא נראה מעולם כל כך ממוצה, כאשר עוד ועוד סרטים זניחים, שבינוניות הייתה השאיפה העליונה שלהם, עושים את דרכם אל מחוץ לשערי המדינות בהן הופקו אל עבר מסך הקולנוע המקומי שלנו. זה סרט שבאמת אפילו לא שווה להתעכב עליו, אם אי פעם יצליח להגיע אל ספריית סטרימינג כלשהי. פשוט לדפדף להבא בתור, שאחריו, לעקם פרצוף ולהמשיך לגלול ולחפש את הבשורה. הכל כל כך סתמי, מקרי וחסר טעם מינימאלי. הטקסטים מביכים בכל כך הרבה רמות, שאפילו בשלב מסוים הגיבורים מריצים דאחקה פנימית וכמעט מודעת לעצמה בנוגע להתנהלות שלהם בינם ובין עצמם (עובד בנייה?! באמת?!). סרטי מתנקשים גנריים מעולם לא הזדקקו לחבל הצלה ארוך יותר, על מנת לחלצם מהבור, במסגרתו הם תקועים כעת.

"שם קוד: באנשיי" הוא סרט עלוב ועצוב עבור כל כך הרבה מגזרים ועובדים בתעשייה ההוליוודית. הוא ההוכחה הניצחת שבתי קולנוע חייבים שוברי קופות יוצאים מן הכלל בשביל לשרוד וכל מה שפחות מהפקה גרנדיוזית לא שווה את הזמן שלכם בקולנוע, לפחות בז'אנר האקשן. ההוכחה לכך שגם שחקנים בינוניים ומטה יכולים למצוא את עצמם מככבים בהפקה קולנועית, קטנה ככל שתהיה וחסרת שאיפות, ככל שירשו לה המפיק, הבמאי והתסריטאי שלה. ברוס וויליס השאיר את האדמה החרוכה לכל אלו שפעם החשיבו את עצמם לכוכבי על, בכדי שיוכלו לרשת את מקומו במשבצת ה"לשעבר" אשר עסוק בעיקר באיסוף צ'קים מהפקות זוטרות ומביכות, שבאמת לא שוות את הזמן והכסף של העוסקים בדבר ובעיקר לא את כספם של הצופים.


הכרס מכסה את החלק התחתון, לא צריך אפוד מגן | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על הסרט:
מביך, עצוב ומקומם שיש עדיין סרטים כאלו בקולנוע, שלא שואפים לשום דבר מעבר להשתחרר אל אוויר העולם כמו נפיחה כלואה בבטנם של תסריטאי ובמאי חסרי חזון או רצון מינימאלי לייצר תוכן ראוי לצפייה בקולנוע.

משפט על הבמאי:
קשה להמר שמהקומבינה, אשר הולידה לעולם את "השורד" (ולא זה בכיכובה של מית גות') לפני שנתיים, בכיכובם של ג'ונתן ריס מאיירס וג'ון מלקוביץ', תגיע הבשורה. בדיוק כפי שציפיתם או תצפו, השילוב השני בין ג'ון קיז, בעמדת הבמאי ומת'יו רוג'רס, בעמדת התסריטאי לא מניב פירות שעולים עם משהו מעבר לבוסר דוחה למדי.

משפט על השחקנים:
על בנדרס קצרה היריעה מלהרחיב, בנוגע לנזק שהוא עושה לקריירת המשחק המופלאה שלו, לשעבר. לעומתו, ג'יימי קינג וטומי פלנגן עושים לימונדה מהלימון שהחיים בהוליווד מציעים להם ולאחר שהשיא שלהם בצבץ בתחילת שנות האלפיים (קינג עם הופעה קטנה וחשובה ב"עיר החטאים" ופלנגן בהופעות זכורות ב"גלדיאטור" ו"לב אמיץ"), הם בעיקר מסתפקים בהשתתפות בכל הפקה זניחה שהוליווד מאפשרת להם לקחת חלק בה.

משפט על אורך הסרט:
שעה ועשרים ושמונה דקות. אפילו זה הרגיש ארוך מדי והיה יכול להיגמר אחרי שעה וקצת, כדי לא למתוח את הצופה הלא מתוח.