"פסגת הסכנה": פסגת הבינוניות

ביקורות
הנה הוא מגיע, בקול תרועה רמה, הסרט שלא תזכרו למשך יותר מחמש דקות, לאחר הצפייה בו. מי צריך אותו? מי שהפיק, ביים ושיחק בו, מי לא צריך אותו? כנראה שלא יהיה יותר מדי דורשים. למרות שהוא לא איום ונורא, "פסגת הסכנה" הוא הדגמה מושלמת לקולנוע סתמי ובינוני בהגדרתו.

"פסגת הסכנה": פסגת הבינוניות
"פסגת הסכנה": פסגת הבינוניות

הקולנוע ואולמות הקולנוע נמצאים עם מלאך המוות מרחף מעליהם כבר תקופה ארוכה. היציאה לבית הקולנוע דורשת ממפיקים, במאים וכמובן משרדי יחסי הציבור לבצע כל מיני התאמות, על מנת למשוך את הקהל פנימה, בעיקר מאז שנחתה עלינו הקורונה. הסרט הזה הוא בדיוק התגלמות הניסיונות הללו, בכל הנוגע לוויזואליות שלו, על מנת למשוך קהל צעיר או קהל בכלל לאולמות. הבעיה המרכזית שלו היא שאין בו שום דבר מעבר לכמה דקות על ההרים, בנופים משכרים, שעשויים לגרום לכל אדם ממוצע או שפוי בנפשו לאבד את דעתו ולהתחרפן לחלוטין.

בסרטו החדש של ג'וליאן גילבי אתם מוזמנים לפגוש את ריאן פיליפה, שאמור להיות הדבר היחיד שימשוך לכם את העין (וכמובן שיהיה בסך הכל, אולי רבע שעה, בטוטאל), בתור חלק מכרזתו של הסרט וכמובן את ההרים הצרפתיים, שבאמת ימגנטו אתכם למסך. יש לא מעט כאלו גבוהים ומושלגים, אבל אם אתם מצפים לאיזה ריגוש מתמשך, בסגנון של "תלויה באוויר", אתם יכולים להנמיך את הציפיות שלכם חזרה. הצוות המופקד עליכם בהחלט ייקח אתכם לביקור ב"שלוש הפסגות" המעלפות של אירופה ושם לא תצפו באנשים עושים סקי בלבד, כי אם מטפסים על שלושה הרים, בסגנונות טיפוס מגוונים וכמובן דרכים מרובות למות.


היום אני אתפקד בתור נער הפוסטר | באדיבות סרטי יונייטד קינג

העלילה לוקחת את הגיבור הראשי שלה - מייקל (המגולם על ידי פרדי ת'ורפ הכל כך גנרי וסתמי בתור שחקן, באופן כללי ובתור הפנים של הסרט, באופן ספציפי) אל עבר הרפתקה מסכנת חיים, כאשר הוא נמצא בשיאה של התלבטות קרייריסטית, במסגרתה הוא שוקל האם לצלול עם הראש קדימה אל תוך עולם העסקים, בחסות אביו או להתעסק במה שמניע אותו בחיים - טיפוס. שיחת וידאו מחברו, המטפס הוותיק: ז'אן פייר, עושה את העבודה ומוציאה את מייקל מהמסמכים אל עבר ההרים המושלגים של גבול איטליה-שוויץ ומפגיש בינם בעיירת קיט צרפתית בשם: שאמוני - שם יוכלו בהחלט לבחון את אונם אל מול שלוש פסגות של שלושה הרים מסוכנים.

מעבר לכך שהסרט מתעלם כמעט באופן שערורייתי מההתלבטויות בין חיים נורמטיביים לבין חיים על פסגות מושלגות, הוא גם מבצע את המעבר בחוסר חן, כמעט חובבני, בין שני הקצוות וזורק מהר מאוד ומהר מדי את מייקל אל עבר האתגר הפיזי שלו. כאשר הוא מגיע אל העיירה הצרפתית הוא פוגש שם כמה חבר'ה, שכל מהותם בחיים מסתכמת בטיפוס והם צמודים לחברו הטוב והמשדל הראשי שלו לעזוב את האתגרים של אבא'לה. כולם מתחילים להתחבר וכמובן מתחילים לטפס. 'כמובן' נוסף בסרט הוא סיפור האהבה המלבלבת בין מייקל לאחת הבנות ואם אפשר לעצב את הקלישאה שלו יותר טוב, נזרוק פנימה גם טראומה פרטית, מצידו.


היי...אני החתיך התורן של הסרט | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט הזה בנוי מפסגות ובורות, בדיוק כפי שהשם שלו מרמז, בחלקו ובדיוק כפי שהעלילה שלו מתפתחת בחלקה. בין טיפוס שמצולם היטב ומהווה שיא וויזואלי בסרט, גם מגיעים רגעים של כלום והמון סתמיות עלילתית. שיחות חולין חסרות תוכן ותועלת, התפתחות עלילתית כל כך צפויה ושקופה שכמעט בזה לצופים וטקסטים בנאליים, שבא להקיא. אין בו משהו שלא ראיתם בסרטים אחרים עם הכיוון העלילתי הזה ואין בו גם שחקנים מיוחדים, אשר יידעו לרתום את הצופים לעבר מה שזה לא יהיה, שהם רוצים להציג להם.

בסיכומו של דבר לא מדובר בסרט גרוע או רע אפילו, אבל הוא בינוני מינוס וכזה שלעיתים מעלה שאלות בנוגע לסיבה, בגינה הוא מתקיים ויתרה מכך - מתקיים בקולנוע בארץ ישראל. חסר שאיפות אמיתיות, אומנותיות וחסר את הכוכבים הקולנועיים שיידעו למשוך את הקהל אל האולמות. הוא לא מותח באמת, סיפור האהבה שלו קלוש ומאולץ ואין לו את האיכויות הקטנות, שיודעות לדלג מעל מהמורות קטנות כגדולות. עשו אותו, השתתפו בו והוא הצליח להשתחל לארץ הקודש באופן כלשהו, שלא עומד לזכות אותו במעמד מיוחד עם תחילת החודש השני של השנה. מי רוצה להיות רק נחמד?


אני היפה של הסרט וגם הרגשנית | באדיבות סרטי יונייטד קינג

בקיצור ולעניין:
הבינוניות בהתגלמותה. סרט סתמי למדי, ששום אלמנט בו לא מיוחד ולא מעניין. לפרקים הוא מרגיש שקורץ מהחומר הנכון, אבל רק לפרקים קצרצרים. בשאר הפרקים ניכר כי חסרים בו כל כך הרבה אלמנטים יסודיים פשוט להיות סרט סביר.

ביים וסיים:
ג'וליאן גילבי, אשר ביים את "עלייתו של לוחם הכדורגל" ו"מקום בודד למות בו" המצוין וסובל מאותו התסמין של הסרט, בכל הנוגע לקריירה שלו - בינוניות מחרידה, כושל פעם נוספת, אחרי שהוכיח לעיתים ממש מסוימות, שהוא יכול לגייס כוכבים נהדרים לסרטיו ואת עצמו, לביים סרטים טובים יותר.

לוהקו ושיחקו:
ריאן פיליפה הוא השם ה"גדול" של הסרט הזה. הוא הכי מוכר שם וגם היחיד ששווה להזכיר אותו באותה הנשימה עם המילה "שחקן קולנוע". השאר חובבנים למדי ולא באמת מרשימים, מעבר לתפקיד הבנאלי שלהם בסרט.

כמה זמן זה?
קצת פחות משעתיים - עניין שתורם לתסכול והמרמור מהסרט. חצי שעה פחות והוא היה יכול לזנק למחוזות שמתכתבים עם פחות מכישלון.

סיכום המבקר
10/
5.0
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "פסגת הסכנה": פסגת הבינוניות
סרטים בקולנוע