אמזון פינת הולו את נטפליקס

הפוגה קטנה מהקולנוע וגיחה למסך הטלוויזיה ולשירותי הסטרימינג שכבר כאן או עוד מעט כאן. אם אתם חשים כי אין לכם הרבה היצע בין שלל הסרטים, אשר מופיעים, במשך מספר חודשים, על המסך הגדול ובא לכם להישאר בבית עם איזה סרט טוב להירדם איתו, יש לנו כמה להמליץ, שבהחלט ינידו אתכם בין עירנות לשינה עמוקה. שירותי הסטרימינג והשלל שדגנו הפעם לא הצליחו להצדיק איזה שהוא מאבק בחלק מסוים מהסרטים שבקולנוע. עם זאת וכמו בבתי הקולנוע, הטובים יותר מתחבאים להם בנישות והטובים פחות מפומפמים היטב לקהל הרחב. שנצא לסיבוב?


חוויה מתקנת - לשלושה מתבגרים דרוש תיקון (Hulu)

הסרט הקטן הזה של Hulu לא מרגיש, בחציו הראשון, כחוויה מתקנת, בשום צורה או דרך שהיא, עבור שלושת הטינאייג'רים בני החמישים, אשר מעליליהם נפרשים במהלך שעה וחצי. הדרך היחידה שאפשר לנסות ולהסביר את כותרת הסרט המקומית, מגיעה בחלקו השני של הסרט ומתהפכת עליהם באופן כמעט מפלצתי והיא גם לעיתים נוגעת בילדותם של שלושת הגיבורים (ג'ון ברנטל, ג'ון פולונו ושיי ויגהאם) וכיצד הם מנסים לחפות בהפיכתם להיות סוג של מודלים חיוביים לחיקוי, לפחות במהלך חלק מהזמן.


תרימו ידיים, עוברים ל-Hulu | צילום: IMDB

הסרט, אשר מבוים על ידי ג'ון פולונו, שהוא גם הכוכב הראשי שלו, לוקח את הצופים בחציו הראשון לחוויה חברית ו(כמעט) כל גברית. הסטייה הצידית מהקו העלילתי והחברי, במעין סוג של מועדון לגברים בלבד, הוא הבת של פרנקי (אשר מגולם על ידי פולונו, כאמור) - קריסטל. קריסטל היא הבת של שלושה גברים, אם אפשר לומר ככה. היא מעט עדינה, אבל בעיקר מאוד וולגרית, כיאות לבחורה אשר גדלה בקרבם של אביה ושני חבריו הילדות הטובים שלו - סוואינו (ג'ון ברנטל) ופאק (שיי ויגהאם). לכל אחת מהדמויות יש את האופי שלה וביחד נוצרה חברות ארוכת שנים, עוד מהילדות שלהם ובהמשך התחזקה בזכות הילדות של קריסטל, נעדרת דמות האם היציבה בחייה.

זה נראה כאילו הסרט עומד להיות סתמי ונטול עלילה, כמעט בכלל, אבל הטוויסט, כאמור, מגיע לו אי שם באמצע הסרט, כמעט באופן מדויק. שלושת הגיבורים מקבלים רגעי זכוכית מגדלת על ילדותם ובכלל, על הווייתם, בתור גברים חצי מאצ'ואים, רבע רגישים ורבע מודרניים. הם חוזרים למקורות, בפלאשבקים אל העבר ואל עבר דמויות האב הנוכחות-נעדרות שלהם ואז חוזרים להווה, במסגרתו כולם כבר נמצאים בתור חלק פעיל בחייה של קריסטל הצעירה. לקראת השליש האחרון הם מקבלים מעין סיבוב מראה אל התנהגותם ואל הדרך שבה הכל מתרחש בעידן המודרני ובעיקר על ההשפעות מילדותם על היותם ועל דרך הגידול, של כולם בעצם, את קריסטל.


מה? אמרתם גבר מודרני, לא? | צילום: IMDB

לא מדובר כאן באחד משיאי הקולנוע הטלוויזיוני של השנים האחרונות, אבל מדובר ביצירה שנעה בין הגבולות של הקומדיה, אך משלבת אותה עם המון רגעי דרמה, וכמובן רגעים טהורים של באדי מוביז. בדיוק כשם שהסרט הזה מלהטט עם הז'אנרים, כך גם הוא מתייחס לנדבכי העלילה שלו, כאשר מצד אחד הוא מצחיק, קליל וקוסם לקהל הצופים, כאשר הוא לוקח אותם למחוזות העבר שלהם, אבל מהצד השני הוא מעניק הצצה קטנה וקלילה אל עבר השפעות אותה ההתנהגות בדיוק, בזמנים מודרניים ולעיתים אף מרגיש שהוא מהלך על חבל דק של דידקטיות. עם זאת ולמרות הכל, מדובר ביצירה קטנה, לא מאתגרת, אבל חכמה ובעיקר מהנה.





כל הסכינים הישנות - קרב סכינים, שמתקהים באמצע (Amazon Prime)

סרט קלאסי להזרים, בערב ביתי ומנומנם. אתם בוודאי תמצאו את עצמכם גם כן מתחילים לאבד הכרה היכן שהוא, לקראת סוף הרבע הראשון של הסרט. תעצרו, תשאלו, תגלגלו קצת אחורה ושוב קדימה ותתחברו אל הסרט מחדש. תרגישו תגמול, כי הוא באמת מעניין ואז באיזה שלב זה יחזור אליכם, בערך באותו השלב, רק בחציו השני. מתי שהוא הוא מאבד את האחיזה בצופים שלו וקשה לומר בדיוק למה ומה הסיבה, אבל זה קורה. בקלות יתרה. היכן שהוא, ברבע השלישי, בסך הכל, הוא כאילו שומט את כל מה שהיה מעניין בו ונותן לאיזה שהוא תרחיש, שמרגיש צפוי למדי, לקחת את ההובלה על הסרט וליטול ממנו את החלקים האחרונים והרלוונטיים שלו, אל מול הצופים.


נתחיל מארוחת ערב בסיסית ונתקדם הלאה, לישון במיטה | צילום: IMDB

הנרי ו-סיליה הם שני מרגלים ב-CIA ואנחנו פוגשים אותם לראשונה כאשר אירוע חטיפה מתרחש במטוס של טורקיש איירליינס, בטיסה אל ווינה. הצוות של השניים מתכנס על מנת לדון באמצעים על מנת למנוע את תרחיש האימים האיום מכולם ואיפה שהוא, בתוך כל ההתרחשות הדרמטית הזו מגיע סוף האירוע ומעבר לזמן ההווה. התסריט והסרט מנדבים מעט מאוד פרטים בכדי לשמור על המתח ולתת תחושה של רבע נגיעה והבנה ועוד קצת יותר דיסאינפורמציה, ערפל עלילתי ובנייה מחודשת של העלילה. הכל מתרחש בקווים מקבילים של עבר, באמצעות פלאשבקים והווה, כאשר הנרי נרתם ומגויס לחקירה צולבת של שניים מצוותו; ביניהם סיליה, על מנת לפתוח מחדש את החקירה של המאורע, מלפני שמונה שנים ועל הדרך לפתוח מחדש פצעים רומנטיים ישנים.

הסרט מבוסס על פי ספרו של אולן סטיינהאור, שגם כתב את התסריט. הבמאי של הסרט הוא יאנוס מץ וזהו סרטו השני, בסך הכל והוא מוכר יותר בתור במאי של סרטים דוקומנטריים ואפילו ביים פרק אחד בסדרת "בלש אמיתי", בעונה השנייה והמושמצת שלה. השניים לא מצליחים לשמור על העניין, במסגרת סרט לא ארוך במיוחד וגם כאשר הטוויסט הסופי מתגלה, קשה לומר שיש שם איזו שהיא תגלית מסעירה, אשר גורמת לצופה לאבד את הצפון ואת עשתונותיו. הבנייה כמעט חכמה, אבל בשלב מסוים מתישה ומעיקה, המשחק של השחקנים הראשיים סביר פלוס והעלילה עצמה מרגישה כמו עוד עשרות מותחני ריגול, שנשזרו להם יחד, ביחד עם רומן אירוטי, שהנחיצות שלו לא ברורה כל כך לעלילה.


תן לי רגע להתקשר לסוכן שלי, הוא יבדוק למה אני מופיע כאן בכלל | צילום: IMDB

כל סצנה אירוטית מרגישה תמוהה, לא קשורה ונדחפת יותר מדי בכוח. מצחיק לראות את טנדי ניוטון וכריס פיין "צעירים" יותר בעזרת החלקת והארכת שיערם (שזו הכי טכניקה של שנות התשעים או משהו באיזור, על מנת "להצעיר" את חברי הקאסט, כחלק מפלאשבקים) וקצת מבאס לראות את לורנס פישבורן וג'ונתן פרייס, שהיו פעם שחקנים דגולים, מתבוססים בבינוניות ובקושי מקבלים זמן מסך בסרט זניח כל כך. ספריות הסטרימינג כבר מזמן הפכו להיות ספריות ה-DVD של הדור הנוכחי ולשם מוזרמים המון סרטים חדשים, שפעם היו מקבלים מקום מוגבל וזמן מוגבלים למדי באולמות הקולנוע (המקומיים לפחות - ע"ע "חוזה מסוכן" עם אותו פיין, שמתפזר לו בכיף ובנחת בין הספריות של אמאזון). עוד V של Amazon Prime על ז'אנר מותחן ריגול ואפשר להתקדם לסרט הבא.





פרויקט אדם - החביב הוא אויבו של...הנחמד? (Netflix)

ראיין ריינולדס הוא הג'ים קארי של הדור הנוכחי, ככל הנראה. הוא קומיקאי מוכשר, אשר מסוגל למתוח (מעט, בניגוד לקארי, בגדול) את פניו בשביל לייצר רגעים קומיים והוא לא רוצה, בשום פנים ואופן, להגדיר את עצמו בתור שחקן של ז'אנר אחר מלבד קומדיות מטופשות. עד שלב מסוים זה לא עבד עבורו טוב כל כך. אבל...משלב מסוים זה התחיל להתחבר ולעבוד מושלם ועכשיו, כמו בכל גרף סינואיסואידלי, העקומה מתחילה להתעקם לה למטה בחזרה. שלא תבינו לא נכון, הסרט הנוכחי בכיכובו הוא חמוד, זורם וחביב (מילה שלא מעטים השתמשו בה בשביל לתאר אותו, בכלליות), אבל מעבר לכך הוא גם מלא, אבל ממש מלא, שכפולים, שעתוקים, העתקות והדבקות מערימות של סרטים מהאייטיז והניינטיז. לדור החדש זה ירגיש נחמד, לדור הישן יותר זה ירגיש קצת פחות ואיפה שהוא באמצע, בין השניים, או אפילו קצת אחורה, זה ירגיש סתמי ולעיתים גם מביך. תלוי איך ומי מסתכל על זה.

ריינולדס הפך להיות שחקן נישתי, מוזר ככל שזה נשמע, כי הוא מקור למשיכה עבור שוברי קופות. מצד שני, הוא מוצא את עצמו עם שני Wanna Be שוברי קופות, שבגדול אולי הביאו המון צופים לרייטינג הנטפליקסי, אבל הם כשלונות מהדהדים וסמל מובהק לבינוניות המתסכלת שנטפליקס מסתפקת בה ואותה היא גם מספקת עבור צופיה. כמו ג'ים קארי של הניינטיז והלאה, כמעט עד היום (וגם היום), ריינולדס לא מנסה לבחון יכולות דרמטיות והוא מקפיד להישאר בדמות שנתפרה בדיוק למידותיו וגם משתתף בסרטים, שההפקה מעדיפה לשלם את המשכורות לשמות גדולים ולא לתסריטאים. הכתיבה בכל אחד מהסרטים, בהם מככב ריינולדס לאחרונה, היא עצלה במקרה הטוב, חובבנית במקרה הכמעט טוב ומביישת, מבזה ומביכה במקרה הגרוע.


בואי, נעבור לפרויקט הבא שמשלם הרבה כסף לנו ולא לכותבים | צילום: IMDB

בסרט הנוכחי האפקטים נראים כאילו נלקחו מפרק של "אגדות המחר", ההיגיון העלילתי נראה כאילו "שליחות קטלנית", "מלחמת הכוכבים" ו"בחזרה לעתיד" ערכו פגישת מחזור במיקסר פליידו של ילדים ואת התוצר הסופי הביא הילד הקטן, מעוך אל השולחן ועוד חבט בו עם פטיש. רמת האמינות של המשחק סבירה או מניחה את הדעת, אבל בנוגע לכתיבת הטקסטים - מרגיש כאילו נכתבו על ידי ערימה של בני 12, שזה עתה סיימו לרוץ על המון המון סרטים משני העשורים האחרונים של המאה הקודמת. בשורה בכל הנוגע ללגיטימיות של הסרט הזה, בתור משהו שמתקרב למקוריות, היא ממש ממש מילה גסה. הוליווד לא יכלה לבחור במוצג טוב יותר, בכדי להפגין את חוסר הרצון שלה לייצר מקוריות, מאשר להגיש את הסרט הזה בתחרות הלא מקוריים והצעירים.

העלילה מספרת על טייס שמגיע משנת 2050 אל השנה הנוכחית (מבלי להזכיר כמובן את נגיף הקורונה, כי מי רוצה להתייחס למציאות של ימינו בקולנוע?) והוא מחפש את אשתו ודרך לאתחל משהו שקשור במסע בזמן. הוא נפצע ונוחת נחיתת אונס ליד הבית שבו גדל ופוגש את הגרסה הצעירה של עצמו, מה שבערימות סרטים אחרים היה מהווה טריגר ליצירת חריץ זמן שישאב את המציאות כפי שאנחנו מכירים לתוכו ויכלה את היקום. בעודם עוברים על ערימת חוקים קולנועיים ופיזיקליים בסיסיים, אדם בן הארבעים ואדם בן ה-12 יוצאים למסע לגילוי אמפטיה, רגש וכמובן לנסות ולעשות הארד ריסט על עתיד עכור מאוד, שגם הוא נוצר ממסע בזמן.


הפעם גם הבאתי כפיל צעיר, שאין לו שאיפות לקריירה מזהירה בתחום המשחק | צילום: IMDB

הסרט התחיל נחמד, המשיך חביב וככל שהלך והתקדם הוא פשוט מרגיש יותר מדי מטומטם...וזאת אפילו שאורכו עולה ממש במעט על השעה וחצי המסורתיות, לצריכת סרטים מסוגו. יותר מדי שחזורים, יותר מדי העתקות ופחות מדי מקוריות, שזה כבר נמאס. מרגיש, שעל אף החיבה לז'אנר ולריינולדס, משהו נסדק בגלל הסרט הזה בכל הנחמדות והחביבות הזו. יש מקום לאקשן אסקפיסטי, שמבוסס על מסע בזמן, קומדיה ואפילו קצת דרמה, אבל משהו כאן לא עובד ונדמה שהפעם הגבול נחצה ותיבת ההצעות לאן ריינולדס יכול לנתב את הקריירה הדועכת שלו (רמז..."דדפול" השלישי כבר הוכרז) כבר הולכת ומתפקעת מהצעות נחמדות יותר ובעיקר פחות. זה אחד הסרטים שיקפצו לכם בכל הרשימות הנטפליקסיות, שתוכלו לוותר עליו בכל פעם מחדש ולדעת בוודאות שממש לא פספסתם כאן כלום.